‫המערכת האנדוקרינית והסתגלותה‬ ‫לפעילות גופנית

המערכת האנדוקרינית וחשיבותה
מערכת פיזיולוגית פנימית הכוללת מס' בלוטות הפרשה המייצרות הורמונים (הורמון = שליח, מפעיל, מעורר) ומפרישות אותם לדם בהתאם לצרכים על מנת לשמור על מצב "ההומיאוסטאזיס".
המערכת האנדוקרינית אחראית על קליטת מידע (גירויים) מגורמים חיצוניים ופנימיים ולהתאים את גופינו לאותם שינויים פנימיים וחיצוניים בסביבתנו.

תפקיד המערכת האנדוקרינית הוא לשלוט בתהליכי וויסות ובקרה על אותם גירויים תוך תאום מדויק בין כל תאי הגוף. המערכת מבצעת תהליכי זירוז, ויסות, גדילה ומטבוליזים של כלל תאי הגוף.
המערכת מפרישה הורמונים בכמויות קטנות ביותר אך השפעתם רבה מאד. ישנה מערכת של היזון חוזר (שלילי וחיובי) המיידעים בכל הקשור להמשך הפרשת ההורמונים.
המערכת האנדוקרינית וחשיבותה

בניגוד למערכת העצבית שפעולתה הינה מהירה ביותר (אלפיות של שנייה), המערכת האנדוקרינית הינה איטית יותר (החל מדקות ועד שעות) אך בעלת השפעה ארוכת טווח.
כאשר קיים מחסור בהורמון מסוים נהוג להשלים חוסר זה בצורה של גלולות או זריקות (נפוץ במיוחד הנושא של אינסולין, הורמון גדילה, אסטרוגן).
כאשר יש עודף בהורמון מסוים נהוג לכרות את הבלוטה המפרישה אותו (או את חלקה), או לחלופין נותנים תרופות הבולמות את פעולת ההורמון המופרש.
המערכת האנדוקרינית וחשיבותה

הורמונים
דחפים חשמליים (עצביים)
ומסרים כימיים
המערכת ההורמונאלית - תיאום ויסות ובקרה וקשר בין חשיבה (עצבי) ומסר רגשי (כימי)

מונחים והגדרות במערכת האנדוקרינית
בלוטות אנדוקריניות – צבר תאים מיוחד המפריש הורמונים. רוב הבלוטות בגוף מפרישות הורמון אחד, אך ישנן גם בלוטות המפרישות מספר הורמונים מאזורי ייצור שונים בבלוטה (בלוטת יתרת הכליה ..)
הורמון (שליח, מפעיל, מעורר)- תרכובת כימית המופרשת אל מחזור הדם ותפקידה להניע לפעולה איברי מטרה (תאים ספציפיים) בהתאם לצרכים על מנת לשמור על מצב "ההומיאוסטאזיס".

בלוטת הפרשה פנימית
(בלוטה אנדוגנית)
בלוטת הפרשה חיצונית
(בלוטה אקסוגנית)
בלוטה- תא או איבר המתמחה בייצור והפרשת
חומרים ייחודיים
בעלת צינור מוצא אל הסביבה החיצונית
חסרת צינור מוצא
מפרישה את החומרים אל הסביבה החיצונית
מפרישה את החומרים אל הנוזל החוץ תאי ומשם הם עוברים לזרם הדם.
בלוטות הפרשה

בלוטות הפרשה

מונחים והגדרות במערכת האנדוקרינית
קולטן – מולקולת חלבון הנמצאת על פני ממברנת התא או בציטופלסמה כאשר כל קולטן מותאם באופן ייחודי להורמון מסוים

קולטן (רצפטור)
קולטן הוא חלבון המצוי על גבי קרום תא המגיב לגירוי כימי שמעורר אותו לפעולה, ו/או גורם לו לעורר תגובה כימית או חשמלית נוספת

סוגי הורמונים
כמה הורמונים מפעילים את השפעתם ע"י קשירה לקולטן על גבי ממברנת תא המטרה
כמה הורמונים חוצים את הממברנה ופועלים על קולטנים בתוך תא המטרה

לכל תא מטרה יש בין 5,000 - 100,000 קולטנים להורמונים על הממברנה.
מספרם יכול לפחות או לעלות בהתאם לכמות ההורמונים בדם

סוגי הורמונים
אינו מסיס בשומן
נקשר לקולטנים על גבי תא המטרה
הרוב אינו מסיס בשומן
נקשר לקולטנים על גבי תא המטרה
מסיס בשומן
נקשר לקולטנים בתוך תא המטרה

ההבדל בהורמונים

ההבדל בהורמונים

שש בלוטות ההפרשה של המערכת ההורמונאלית

ההיפותלמוס ה"מפקח" של המערכת הורמונאלית
ההיפותלמוס- נמצא במוח הביניים ומפקח על ההומיאוסטאזיס בגופינו, מקושר לתלמוס, לקליפת המוח ולמערכת העצבים האוטונומית שבמוח המוארך כך שהינו נקודת ציר בקבלת מידע והעברתו.
מפעיל, מתאם ומבקר את פעילות המערכת האוטונומית והמערכת האנדוקרינית
מנצח על הורמוני הגוף ע"י שחרור "הורמונים משחררים" שגורמים לשחרור של הורמונים נוספים וכך מתחילה שרשרת של התרחשויות

מקושר ישירות לבלוטת ההיפופיזה המפקחת על רוב הבלוטות.
אחראי על: טמפ' גוף, תחושת צמא ורעב,
מחזורי שינה ועירנות ופעולה במצבי "דחק".
מפריש בעיקר הורמונים "משחררים "
(TH= Releasing Hormons)
TRF תירוטרופין TSH טירוקסין 4T
GRH
ההיפותלמוס ה"מפקח" של המערכת הורמונאלית

ההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) חיונית ביותר במערכת הורמונאלית
בלוטה זו משפיעה על פעולותיהן של בלוטות רבות אחרות
חלקה האחורי של הבלוטה מחובר להיפותלמוס
הורמוני ההיפופיזה הם כולם הורמונים חלבוניים.
ההיפותלמוס מקבל מידע על שינויים בגוף מהעצבים ומזרם הדם
בעקבות ידיעות אלו הוא שולח מסרים (= הפרשת הורמונים) להיפופיזה, וגורם
להפריש הורמונים שונים
היפותלמוס - Hypothalamus
והיפופיזה - Pituitary

נמצאת מתחת להיפותלמוס בבסיס המוח. משקלה כ- 0.5 גרם וגודלה כזית.
מתחלקת לשני חלקים:
קדמי (אדנו-היפופיזה- Anterior/Adenohypophysis): גדול יותר, הפרשות אנדוקריניות (הורמונים לדם) של הורמונים טרופיים Tropic) – מעוררים יצירת הורמונים משפיעים) וסומטיים (ישירות על תאי מטרה).
אונה אחורית – Neurohypophysis/Posterior
יש מספר צירים הורמונאלים הקשורים לאדנו- היפופיזה:
בלוטת יותר המוח - היפופיזה

היפופיזה
בלוטת יותר המוח - היפופיזה

ההורמונים המשחררים של ההיפותלמוס משפיעים רק על האונה הקדמית
הורמוני ההיפותלמוס מגיעים אליה דרך מערכת כלי דם המקשרת ביניהם
מפרישה שישה הורמונים (ACTH, FSH, LH, GH, TSH, Prolactin)
אונה קדמית -Adenohypophysis

ציר הורמון הגדילה - ההיפותלמוס מפריש GHRH (Growth Hormone Releasing Hormone. הקולטן להורמון זה קיים בתאים בכל רחבי הגוף, אך בעיקר בכבד.
הכבד מפריש בתגובה ל-GH את IGF-1 Insulin Like Growth Factor 1‏- קשור לעידוד תאים לחלוקה ולגדילה בעיקר בפלטות הגדילה בעצמות.
אונה קדמית -Adenohypophysis

IGF-1 הוא המשפיע העיקרי על גדילת עצמות.
יתר פעילות של ציר זה גורמת לענקות בילדים ואקרומגליה בבוגרים, תת-פעילות שלו גורמת לגמדות ולמגוון בעיות נוספות.
אונה קדמית -Adenohypophysis

ציר הורמון בלוטת התריס - ההיפותלמוס מפריש את ה- TRH (Thyrotropin (Releasing Hormone
האדנוהיפופיזה מפרישה (Thyroid Stimulating .Hormone (TSH הורמון זה מגיע לבלוטת התריס ומעודד את הפרשת הורמוני בלוטת התריס- תריודוטירונין 3 T ותירוקסין 4 T ההופך לT3
T3 גורם עיקרי המשפיע של הקצב המטבולי של הגוף. פעילות יתר של ציר זה גורמת לתסמונת יתר תריסיות על כל גילוייה המגוונים, ופעילות חסר גורם לתת-תריסיות.
אונה קדמית -Adenohypophysis

ציר בלוטת יותרת הכליה - ההיפותלמוס מפריש CRH (Corticotropin Releasing Hormone).
האדנוהיפופיזה מפרישהAdreno Cortico Tropic Hormone ACTH - הורמון זה מגיע לבלוטת יותרת הכליה, שם הוא מעודד הפרשת אדרנאלין, נור-אדרנאלין (השפעה סמפטטית) ובעיקר ייצור הורמון הקורטיזול-
אונה קדמית -Adenohypophysis

קורטיזול- בעל תפקיד חשוב בעידוד שימוש מוגבר בשומנים, חלבונים ומחזור גלוקוז מחדש ופירוק גליקוגן במיוחד בכבד.
הורמון פועל במנגנון היזון שלילי. רמות הקורטיזול גבוהות יחסית בבוקר ונמוכות לקראת הלילה.
בנוסף, הקורטיזול חשיבותו רבה במצבי סטרס (בין אם הסטרס נפשי, כגון התרגשות, ובין אם הוא גופני, כגון ניתוח).
אונה קדמית -Adenohypophysis

ציר הורמוני המין - ההיפותלמוס מפריש GnRH Gonadotropin Releasing Hormone. האדנוהיפופיזה מפרישה שני הורמונים:
(Follicle Stimulating Hormone (FSH ו-(Luteinizing Hormone (LH. .
הורמונים אלה נקראים יחדיו הגונדוטרופינים, ופועלים על הגונדות (אשכים בגברים ושחלות בנשים) ומעודדים אותם להפריש את הורמוני המין המתאימים:
בגברים בעיקר טסטוסטרון ואנדרוסטנדיאון, ובנשים בעיקר אסטדיאול ופרוגסטרון.
אונה קדמית -Adenohypophysis

להורמוני המין חשיבות ביצירה ובשמירה של המאפיינים המיניים, כמו המחזור החודשי באישה, גדילה, שיעור, יצר מיני, ועוד.
יתר או חוסר פעילות של ציר זה גורמים לבעיות הקשורות בעיקר למאפיינים המיניים, כגון עקרות ואי התפתחות סממנים מיניים.
אונה קדמית -Adenohypophysis

ציר פרולקטין LTH- ההפרשה מההיפותלמוס היא מעכבת ולא מעודדת.
ההיפותלמוס מפריש דופמין (מוליך עצבי חשוב), שפועל לעיכוב התאים באדנוהיפופיזה המפרישים פרולקטין. העיכוב בהפרשת הדופומין תגרום לעליה ברמת הפרולקטין.
עיקר פעולתו לאחר הלידה באישה, כשאז הוא פועל על השד כדי לאפשר ייצור חלב להנקת התינוק.
בנוסף הוא מדכא את ציר הורמוני המין ומונע בכך ווסת בזמן ההנקה.
אונה קדמית -Adenohypophysis

היפופיזה קדמית- שישה הורמונים הנוצרים בה, הם
משפיעים על מגוון תהליכים ברחבי הגוף.

איננה מייצרת הורמונים משלה
ההורמונים שהיא משחררת מיוצרים בהיפותלמוס ומגיעים אליה דרך נוירונים העוברים מן ההיפותלמוס
מהאונה האחורית הם משוחררים לדם
אלו הם ADH, Oxytocin
אונה אחורית - Neurohypophysis

הנוירו-היפופיזה היא המשך ישיר של שלוחות תאים שמקורם בהיפותלמוס.
אל הנוירו-היפופיזה מגיעים האקסונים דרך הגבעול מסתיימים בכלי דם ליד הנוירו-היפופיזה.
הנוירו-היפופיזה אינה מייצרת הורמונים אלא מאחסנת ומפרישה הורמונים שנוצרו בהיפותלמוס.
אונה אחורית - Neurohypophysis

הנוירו-היפופיזה מפרישה :
ה"הורמון נוגד השתנה" ADH, הנקרא גם ארגינין ואזופרסין. ADH מופרש כאשר הדם מרוכז מדי (התייבשות) או כאשר נפח הדם נמוך (כתוצאה מדימום) ומטרתו לצמצם את אובדן הנוזלים דרך הכליה.
תפקידו הוא לעודד ספיגת מים בצינור המאסף הכלייתי.
חוסר ב-ADH גורם ל"סוכרת תפלה" ומתבטא בצמא ובהשתנה מרובה, ובמצב קיצוני בהתייבשות מסכנת חיים.
אונה אחורית - Neurohypophysis

ההורמון אוקסיטוצין- "הורמון הלידה". לאוקסיטוצין תפקיד חשוב בעת הלידה מכיוון שהוא גורם לכיווץ הרחם ולהפסקת הדימום ולהפרשת חלב מהשדיים. משתמשים בו לזירוז תהליך הלידה.
נקרא גם "הורמון האהבה" – מופרש בעת מגע מיני.
אונה אחורית - Neurohypophysis

תירואיד ופרא -תירואיד

מחולקת לשתי אונות, משני צידי הקנה, המחוברות ביניהן ע"י "גשר" שנקרא isthmus
מכילה שני סוגי תאים:
תאי זקיק (פוליקולרים)
מושפעים מההורמון TSH
מייצרים הורמון בשם תירוקסין המכיל יוד
תאי C
אינם מושפעים מההיפופיזה!
מודדים את רמת הסידן בדם, וכשהיא עולה הם מפרישים הורמון בשם קלציטונין
isthmus
בלוטת התירואיד-מגן/תריס

בלוטת המגן – משקלה 30 גר'. צורתה כפרפר. צמודה לסחוס
המגן על הגרון.
הורמון התירוקסין T4. הורמון שתאי המטרה שלו הם כל תאי הגוף
הוא קובע את קצב חילוף החומרים (מטבוליזם) של הגוף
פעילות הבלוטה מפוקחת ע"י הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח- תירוטרופין (TSH)
קלציטונין
מווסת את רמת הסידן בדם
מונע שחרור סידן מהעצם וכך מפחית את רמת הסידן בדם
עליית רמת הסידן בדם מגרה את הפרשת ההורמון
בלוטת התירואיד-מגן/תריס

בלוטת המגן –ההורמון מכיל יוד.
תת-פעילות של בלוטת המגן יכול להאט את חילוף החומרים עד כ-40%, מלווה בדופק איטי, עור יבש, ידיים צהובות, התייבשות ושבירת שיער.
פעילות יתר- מטבוליזים גבוה עד כדי 50%,
דופק מהיר, חום גוף גבוה, עצבנות, חוסר שינה,
התנפחות הצוואר ועיניים בולטות.
בלוטת התירואיד-מגן/תריס

ארבע בלוטות בגודל אפון, הממוקמות מאחורי בלוטת התריס
אינן מושפעות מההיפופיזה!
מפרישות הורמון בשם parathyroidhormone (PTH), בתגובה לירידה ברמת הסידן בדם
הורמון ה-PTH, מעלה את רמת הסידן בדם:
1. משפיע על אוסטאוקלסטים לפרק יותר עצם
2. גורם לספיגה של של סידן בכיליה מתוך השתן חזרה לדם
3. גורם בכליה ליצירת ויטמין D, התורם לספיגת סידן מהמזון במערכת העיכול
בלוטות יותרת התריס -Parathyroid

בלוטת האדרנל

בלוטת האדרנל

מעל כל כליה נמצאת בלוטת האדרנל.
כל בלוטה מורכבת מ- קליפה (קורטקס) וליבה.
הורמוני הקורטקס – עשרות הורמונים הנקראים קורטיקוסטרואידים- בקצור סטרואידים.
חומר המוצא הינו הכולסטרול. נחלקים ל 3 קבוצות:
גלוקוקורטיקוסטרואידים- קשורים לחילוף החומרים של הסוכרים. קורטיזון הוא העיקרי.
מעלה רמת גלוקוז בדם מפירוק חלבון.
אנטי-דלקתי, מדכא יצירת נוגדנים ולכן שימושי בעת השתלות.
בלוטת יותר הכליה – בלוטת האדרנל

מינרלוקורטיקוסטרואידים- בעיקר אלדוסטרון, המווסת רמת מינראלים בדם ואחראי להפרשתם בשתן כאשר יש עודף מינראלים בדם.
הורמוני מין (אסטרוגנים ואנדרוגנים) נוצרים כאן
בכמות קטנה בהשוואה לכמות הנוצרת בשחלות
ובאשכים.
בלוטת יותר הכליה – בלוטת האדרנל

הורמוני ליבת האדרנל הם האדראנלין והנור-אדראנלין.
שניהם מגבירים את קצב חילוף החומרים.
הליבה מושפעת ממערכת העצבים הסימפטטית היכולה לגרום להפרשת הורמון האדרנאלין לרמות הגבוהות פי – 10 עד 30 מהכמות הרגילה בתוך שניות מועטות ביותר.
האדרנאלין הינו חשוב ביכולת התמודדות במצבי חירום.
בלוטת יותר הכליה – בלוטת האדרנל

האדרנאלין היה ההורמון הראשון שהתגלה לחוקרים בשנת 1895 בפולין ונקרא אז אפינאפרין. בשנת 1905 התגלה ביפן ונקרא אדרנאלין. שייך למשפחת הקטכולאמינים.
נגזר מנור-אפינפרין.
הפרשתו גורמת ל: עלייה בקצב הלב, עלייה בלחץ הדם, הרחבת כלי דם, שימוש מוגבר בגלוקוז, הצרות בשרירים פנימיים חלקים (עיכול וכו').
בלוטת יותר הכליה – בלוטת האדרנל

בלוטה מאחורי חלל הבטן, שמשקלה 100 גר' ואורכה 15 ס"מ.
בלבלב יש שני סוגי בלוטות:
בלוטות אקסוקריניות: המפרישות אנזימי עיכול לתרסריון (עמילאז, ליפאז ומלטאז).
בלוטת הלבלב - Pancreas

בלוטות אנדוקריניות: תאי אפיתל הנקראים איי לנגרהנס המפרישים אינסולין (מתאי ביתא) וגלוקאגון (מתאי אלפא).
אלה הם הורמונים אנטגוניסטים.
תפקיד האינסולין עוזר בהכנסת גלוקוז לתאי הגוף וע"י כך הגברת סינטוז גליקוגן.
גלוקאגון – מעלה את רמת הגלוקוז בדם ע"י פירוק הגליקוגן
לגלוקוז בכבד.
בלוטת הלבלב - Pancreas

בלוטת הלבלב - Pancreas

הפרשת יתר של אינסולין – תגרום לירידה ברמת הגלוקוז בדם (עקב העברתו לתוך התאים), דבר המביא למחסור בגלוקוז באיברים שונים במיוחד למוח.
תת הפרשה של איסולין – מחלת הסוכרת. סימניה הן:
עלייה רבה ברמות הגלוקוז בדם והפרשתו בשתן.
מתן שתן רב היכול להוביל להתייבשות.
אי יכולת למלא את מאגרי הגליקוגן בגוף.
נוזל הדם העשיר בסוכרים הינו מצע נוח להתרבות חיידקים.
בלוטת הלבלב - Pancreas

ירידת ה- PH בדם עקב הצטברות חומרים חומציים שמקורם בפירוק שומנים מוגבר.
היצרות נימי דם, העברת דם דלילה לאיברים וחשש להיווצרות נמק (כף רגל סוכרתית)
ירידה במשקל, חולשה כללית והידרדרות לחוסר הכרה עמוק (COMA), ואף מוות.
בלוטת הלבלב - Pancreas

הורמון סומטוסטטין (Somatostatin ) המופרש מתאי דלתא
יש לו מספר רב של תפקידים במערכת ההורמונאלית כמעכב ומשחרר הורמונים שונים.
פעולתו בלבלב היא – בין השאר - עיכוב הפרשת חומצה הידרוכלורית בקיבה, ועיכוב תהלכי ספיגת מזון במעיים, ולכן שולט על תחושת הרעב והשובע
בלוטת הלבלב - Pancreas

האדנוהיפופיזה מפרישה שני הורמונים:
(Follicle Stimulating Hormone (FSH
(Luteinizing Hormone (LH .
הורמונים אלה נקראים יחדיו הגונדוטרופינים, ופועלים על הגונדות (אשכים בגברים ושחלות בנשים) ומעודדים אותם להפריש את הורמוני המין המתאימים:
בגברים בעיקר טסטוסטרון , ובנשים בעיקר אסטדיאול ופרוגסטרון.
הורמוני בלוטות המין

הורמוני השחלה – אסטרוגן ופרוגסטרון
השחלות הן בלוטות המין באשה בה מתפתחות הביציות. השחלה מייצרת הורמונים סטרואידים במחזוריות סדירה בתגובה להורמונים גונדוטרופינים שמופרשים מההיפופיזה.
בשחלות נמצאים תאים המייצרים ומפרישים אסטרוגן ופרוגסטרון - הורמונים המווסתים תהליכים הקשורים לרבייה:
הורמוני בלוטות המין

אסטרוגן - מעורר התפתחות של סימני מין משניים, מווסת את המחזור החודשי
פרוגסטרון - מווסת (יחד עם האסטרוגן) את המחזור החודשי, תומך בהחזקת העובר ברחם ומעורר התפתחות בלוטות חלב.
האסטרוגנים נוצרים גם באשכים אך בגברים בד"כ כמותם נמוכה. הפרשת יתר אצל גברים תגרום להופעת תכונות נשיות.
הורמוני בלוטות המין

הורמוני האשכים- אנדוגניים
תפקיד האשכים הוא לדאוג לייצור ואחזקה של תאי המין הזכריים המשמשים להפריית הביציות.
האשכים מפרישים הורמון מין זכרי שנקרא טסטוסטרון.
טסטוסטרון - משפיע על הופעת סימני מין משניים
וגדילת אברי המין ויצירת תאי זרע.
האשכים נמצאים בשק האשכים מחוץ לחלל הבטן כדי לשמור על טמפרטורה קרה יותר מהגוף אשר מתאימה ליצור ולאחסון של תאי הזרע.
הורמוני בלוטות המין

ההיפופיזה
הורמונים טרופיים
גורמים הפרשת הורמון נוסף
TSH הפרשת טירוקסין .
הורמונים סומטיים
פועל באופן ישיר
ACTH – הפרשת סטרואידים מהקורטקס של האדרנל
FSH – שחלות= אסטרוגן. אשכים= זרע.
LH – שחלות= ביוץ+ פרוגסטרון. אשכים= טסטוסטרון
GH – וויסות גדילת הגוף.
LTH – פרולוקטין – התפתחות שדיים וחלב אם.
ADH – הורמון אנטי דיורטי- ספיגת מים באבובית הכלייה. שמירה על נוזלי הגוף- הומיאוסטאזיס.
אוקסיטוצין- התכווציות ברחם בלידה, הפרשת חלב בהנקה. הפרשה בעת קיום יחסי מין.
סיכום- בלוטות וההורמונים העיקריים המופרשים מהן
שם הבלוטה
שם ההורמון
פעולת ההורמון